מה ארגונים יכולים ללמוד מיום כיפור?

October 10, 2016

יום כיפור עוסק ביחסים בין אדם לחברו [*] - השאלה היא למה צריך חג שיעסוק בכך?

למה אנחנו צריכים טריגר תרבותי וחיצוני לתהליכים אישיים של ביקורת עצמית בהתנהלות מול אחרים?

 

בקצרה:

כי למערכות היחסים שלנו השלכות נרחבות גם ברמת הפרט וגם ברמת החברה, וכי למרות הצורך האנושי במערכות יחסים – ממש לא פשוט לו לאדם להתנהל בתוכן. גם בארגונים יש למערכות היחסים הפנים- וחוץ- ארגוניות השלכות משמעותיות ברמת הפרט והארגון. וגם בארגונים – טריגרים תרבותיים משפיעים על יכולת אנשי הארגון לנהל מערכות יחסים אפקטיביות ותומכות.

 

אז מה ניתן לעשות? מה יכולים ארגונים ללמוד מיום כיפור?

 

לא טוב היות האדם לבדו, אבל ממש קשה לו להיות ביחד והוא צריך עזרה.

 

יחסים בינאישיים הם השרדותיים לאדם, אנשים צריכים אנשים אחרים למען בריאותם הנפשית והפיזית. אך במקביל לבני אדם יש צרכים, יצרים, פרספקטיבה מוגבלת, ונטיות אנושיות לשימור הפרספקטיבה הקיימת.

 

ומערכות יחסים – מה הן עושות לבני האדם?

 

כל מערכת יחסים בין-אישית היא קרקע לערעור הפרספקטיבה שלנו

 

ככל שהשני יהיה שונה יותר, כך הפוטנציאל לערעור הפרספקטיבה גדול יותר. הנטיה האנושית היא להתחבר עם הדומים לנו (homophily) ולפתור את עצמנו מקצרים תקשורתיים, אי הסכמות, ודיונים המצריכים השקעת משאבים של ממש בפתיחת הפרספקטיבה שלנו. יחד עם זאת, במציאות היומיומית (ובוודאי במציאות הארגונית) אנחנו לא תמיד יכולים לבחור את האדם עימו יש לנו אינטראקציות חברתיות, ולעיתים השונות ביננו לבין האחר מעמידה אותנו במבחן. אי ההסכמה עולה, הפרספקטיבות השונות מתנגשות, הרגשות נכנסים לפעולה, ואנחנו נדרשים לבחור איך להתנהל עם האדם שמולנו. ביום כיפור אנחנו מסתכלים על הבחירות הבין-אישיות שעשינו במבט ביקורתי, לוקחים עליהם אחריות ומתנצלים פנים מול פנים. זהו מעמד קשה אך יחד עם זאת אנחנו גם מתבקשים (לא נדרשים) להיות פתוחים על מנת לסלוח, לנסות ולקבל את טעויותיו של האחר, ולראות בו כבן אנוש כמותנו.

 

ומה ארגונים יכולים ללמוד מזה?

 

ארגונים מייצרים את הסביבה התרבותית בתוכה פועלות אינטראקציות ומערכות יחסים. סביבה זו משפיעה על יכולתנו לעמוד בערעור הפרספקטיבה שלנו, ואף להרחיב ולפתח אותה. ב-2012 יצאה גוגל עם 'פרוייקט אריסטו' (Aristotle Project) במטרה למצוא את הסוד של צוותי עבודה מוצלחים. אחרי חיפוש בכיוונים רבים ומגוונים, הגיעו החוקרים אל גורם קריטי ומרכזי – בטחון פסיכולוגי. מה זה בעצם ביטחון פסיכולוגי? ביטחון פסיכולוגי מתייחס לתרבות צוותית המאפשרת לחבריה לבטא את עצמם ולקחת סיכונים בינאישיים. בצוותים מצליחים כל אחד יכול להביע את דעתו, מבלי לחשוש ובמקביל, להיות פתוח לדעותיהם של אחרים, כדי שגם הם לא יחששו מלהביע את עצמם ולקחת סיכונים. התרבות הצוותית מייצרת מקום בטוח, בו יכולות פרספקטיבות להתערער, ואז להתגבש – יחד עם פרספקטיבות אחרות – למשהו שלם יותר. ארגונים אשר יצליחו לפתח תרבות של בטחון פסיכולוגי, יוכלו לקצור את הפירות משילובן של מגוון הפרספקטיבות המתקיימות בארגון, כמו גם מעובדים מרוצים ומעורבים יותר.

 

אז מה עוד קשה לנו במערכות יחסים?

 

מערכות היחסים שלנו מייצרות מגבלות על יכולתנו לפעול על פי הצרכים והיצרים שלנו

כאשר אנחנו במערכת יחסים אנחנו צריכים להתחשב, להתפשר, להקריב... אנחנו נדרשים לעתים לשים את עצמנו בצד. עקרון מרכזי ביחסי חליפין חברתיים (Social Exchange) הוא עקרון ההדדיות. כאשר אנו מקבלים משאב (זמן, תמיכה, מידע..) ממישהו אחר, אנחנו למעשה מחוייבים דרך נורמות חברתיות גם לחלוק מהמשאבים שלנו. אבל הדדיות היא לא פשוטה. ביחסי חליפין חברתיים אין דיון והסכמה על תנאי החליפין ולפיכך אנחנו לא יודעים מראש אילו משאבים נצטרך לחלוק ומתי. בנוסף, המשמעות הניתנת למשאבים היא אישית, ולאו דווקא שני הצדדים רואים אותה בצורה זהה. לדוגמה, מה יותר 'יקר' - זמן? תמיכה נפשית? פיסת מידע? אם מישהו שנתן לי פיסת מידע עכשיו מבקש חצי שעה מזמני (ואני ממהר) - האם אני מחוייב לתת אותה? עכשיו נוסיף לזה את שאר מערכות היחסים בהם אני נמצא – למשל מערכת היחסים עם הילד שאליו אני ממהר... ההתחייבויות העולות מקיומם של מערכות יחסים לעיתים לא משאירות מקום לצרכים והיצרים שלנו... ביום כיפור יש לנו מקום לעצור ולחשוב על מערכות היחסים המקיפות אותנו – האם אנחנו במקום מאוזן? האם אנו צריכים לעשות שינויים במערכות יחסים קיימות? האם כדאי לנו לפתח מערכות יחסים חדשות? וגם אם הכל מושלם כדאי לעצור ולחשוב – איך משמרים את מערכות היחסים שלנו? (כי מערכות יחסים מוצלחות הן לא דבר שכדאי לקחת כמובן מאליו).

 

ומה ארגונים יכולים ללמוד מזה?

 

ארגונים כיום חושבים ופועלים במונחים של היררכיה וקשרים פונקציונלים ופורמאליים, אך ארגונים בפועל מתנהלים דרך מערכות יחסים א-פורמאליות אשר מייצרות מגבלות והזדמנויות עבור אנשי הארגון השונים. בספטמבר השנה התראיין פרופ' רוב כרוס ב HBR IdeaCast  והציג ממצאים מדאיגים על שיתופי פעולה מוגזמים בארגונים, אשר מייצרים עומס רב על העובדים ופוגעים ברמת תפקוד. אחת הנקודות המעניינות שגילה הפרופסור בשנים של מחקר, היא כי במרבית הארגונים שיתופי הפעולה מנוהלים על ידי העובדים עצמם, ולא המנהלים שלהם, למרות שנתח הזמן אותו מקדישים העובדים לשיתופי פעולה הוא עצום. יתרה מכך, המנהלים לרוב כלל אינם מודעים לרמת פעילותם של עובדיהם ברשת שיתופי הפעולה בארגון. חוסר מודעות רשתית זו מייצרת lose-lose situation בו גם הארגון וגם אנשיו מפסידים. ארגונים ומנהלים אשר מאמצים חשיבה רשתית יכולים לפעול לאיזון ואופטימיצזיה של מערכות היחסים אותם מנהלים עובדיהם. הם יכולים לפעול לפיתוחן של מערכות יחסים חסרות, לתת לעובדיהם כלים בניהול מערכות יחסים, להכניס מנגנונים ממוחשבים שיקלו על צווארי בקבוק, למנף אנשי מפתח ועוד.

 

לסיכום, יום כיפור מציין את החשיבות והעוצמה שיש במערכות היחסים שלנו עם אחרים סביבנו. אך מעבר לכך – יום כיפור מציין את חשיבותה של הסביבה התרבותית לפיתוחם של יחסים בין-אישיים. מה ארגונים יכולים ללמוד מיום כיפור? שכדאי להשקיע בבניית תרבות ארגונית בה שונות יכולה לבוא לידי ביטוי בבטחה, כמו גם בפיתוח כלי ניהול רשתיים.

 

גמר חתימה טובה, ושנה טובה לכולנו :)

 [*] אני מתרכזת כאן רק ביחסים שבין אדם לחברו, ולא באלו שבין האדם לאלוהים.

 

 

Please reload

Featured Posts

שתי החברות שבארגון - ה company וה society

August 10, 2016

1/3
Please reload

Recent Posts

August 9, 2016

Please reload

Search By Tags